הם עשו בגרות ופסיכומטרי, התחבטו זמן רב בבחירת מסלול לימודים ואף למדו מקצוע במשך שלוש שנים לפחות. אבל, בסופו של דבר, הם עובדים בתחום אחר לגמרי. למה ולמי זה קורה?
מתקשורת לתוכנה
לפני כחמש שנים נרשם עומר (שם בדוי) ללמודי תואר בתקשורת במכללה למינהל בתל אביב. “הלכתי עם הלב”, הוא משחזר בפיוטיות. “בחרתי בתקשורת כי רציתי ליצור, רציתי מאוד להיות קופירייטר (רעיונאי). אבל במהלך הלימודים הבנתי שברגע שהיצירה הזו הופכת למקצוע היא מאבדת את הכיף והופכת למשהו טכני. לשבת בבית להמציא רעיונות למודעות פרסום זה כיף, אבל כשעובדים בזה זה לגמרי אחרת”. לפני כשנה הוא החל לעבוד כבודק תוכנה (QA) בחברת היי-טק גדולה במרכז הארץ. כיום הוא מרוצה מהתחום החדש שבחר ואין לו כוונות לעבוד בתקשורת בעתיד, “מי שרוצה להצליח בתקשורת חייב לאהוב את זה במאה אחוז, להיות עם תשוקה, לחיות ולנשום את זה, צריך להיות עם הרבה אנרגיות ועם מרפקים חזקים”.
תופעה
עומר הוא לא היחיד שלמד מקצוע ולא יעסוק בו. ד”ר אביגדור רימר, הפסיכולוג הראשי בחברת פילת ומייסד החברה, שעוסקת בין היתר בעריכת בחינות לעובדים עבור חברות שונות, גיוס עובדים, ייעוץ אסטרטגי וייעוץ בבחירת מקצוע, מספר כי מגיעים אל פילת רבים שלמדו מקצוע, ובגלל סיבות שונות, רוצים לעסוק במקצוע אחר. “בערך חמישה אחוזים מהאנשים שמגיעים אלינו מעוניינים לעשות הסבת מקצוע למקצוע שונה ממה שלמדו”, הוא משער. “זה אולי נשמע אחוז קטן, אך מדובר במספר רב של אנשים ובתופעה גורפת”. גם גבי ישראלי, מאמן אישי ועסקי, מספר כי התופעה של אנשים שלמדו מקצוע ורוצים לעסוק בתחום אחר מוכרת לו מאוד וכי אצלו מדובר באחוזים גבוהים. “בערך עשרים אחוז מהאנשים שמגיעים אלי לאימון הם כאלה”, הוא מעריך.
האידיאליסטים נשברים
ד”ר רימר מסביר כי מקרים דומים לזה של עומר קורים הרבה במקצועות התובעניים מבחינה רגשית. העוסקים בהם נשחקים מהר יותר. “הדוגמא הבולטת היא עובדים סוציאליים, אבל יש גם מורים ומעט פסיכולוגים”, הוא מפרט. “נתקלנו בפילת בהרבה אנשים שהתאכזבו מהיחס בין תנאי העבודה לבין המאמץ הרגשי הכרוך בעבודה. דווקא האידיאליסטים מביניהם נשחקים יותר, משום שהם מגיעים עם ציפיות גדולות וברורות. מצבים כאלו אנו רואים במקצועות ההוראה ובמקצועות האומנותיים – משחק, קולנוע, תקשורת ועוד. רבים מאלה שלומדים אותם מגלים שהחלומות שלהם שונים לגמרי מהמציאות”.
פקידות
אז מה עושים המאוכזבים? לדברי רימר, חלקם הגדול עושה הסבה. “לדוגמה, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים עוברים לעיתים קרובות לתחום של ניהול משאבי אנוש בקלות יחסית, מי שמתקשה למצוא חלופה הולמת, עובר למקצוע פקידותי”.
רימר מוסיף כי בפילת הם נתקלו פעמים רבות באנשים שהתחילו לעסוק במקצוע בעל סטטוס חברתי יוקרתי ועברו למקצוע פחות “נחשב”. לדוגמה, אדם שלמד משפטים, לא מצא עבודה בשל התחרות הרבה והחל לעבוד בבנק בתפקיד פקידותי, “כך יוצא שלמרות שאדם למד משפטים, הוא לא עורך דין אלא פקיד”, מפרש רימר. “אמנם הרקע המשפטי עוזר לו, אבל אפשר היה להסתדר בתפקיד הזה גם בלי הרקע”.
כסף, כסף, כסף
הסיבה הכלכלית, לדברי ד”ר רימר, היא הסיבה הנפוצה ביותר, להחלפת המקצוע הנלמד. “רבים מרגישים שהם השקיעו בלימודים ומשקיעים בעבודה ובכל זאת התמורה הכספית לא הולמת. הם גם מגלים שיש הבדלים גדולים בין המשכורות שמתקבלות במקצועות שונים. אז הם מחפשים עבודה יותר משתלמת וכדאית”.
זה בדיוק מה שקרה לעומר שלמד תקשורת וגילה את השכר בהיי-טק. “השכר הוא הסיבה המשמעותית מבחינתי. בהיי טק אני מרוויח עשרת אלפים שקלים ברוטו כבודק תוכנה מתחיל, בתקשורת הייתי אמור להתחיל, במקרה הטוב, ממשכורת של חמשת אלפים שקלים. אין מה לעשות, השכר קובע את איכות החיים שלנו והוא הופך את העבודה לשווה, גם אם היא לא הכי מעניינת ומאתגרת”.
גם ישראלי מדגיש את חשיבותה של הסיבה הכלכלית ומזכיר שבתקופת בועת היי-טק היו רבים שעזבו את המקצועות שלהם ועברו למקצועות התוכנה בגלל השכר הגבוה שם. “כיום, הבועה הזו חוזרת”, הוא אומר.
מתקשים למצוא עבודה
“ישנם כאלה שלמדו מקצועות שקשה למצוא בהם עבודה”, מפרט ד”ר רימר סיבה אחת לנטישת המקצוע שנלמד. “עד כמה שזה מפתיע, המקרים האלה קורים בקשת רחבה של מקצועות. ישנם, למשל, אנשים עם תוכניות מדויקות שלומדים מקצועות כמו לימודי מזרח תיכון או פיזיקה גרעינית, תחומים שבהם יש מספר מצומצם של מקומות עבודה. אם הם לא מתקבלים, הם נשארים עם מקצוע מאד מוגדר ביד והם חייבים לעסוק במקצועות אחרים. בדרך כלל, אחרי שהאנשים הללו מקבלים מספר לא מבוטל של סירובים, כי התחום צפוף ותחרותי, הם מתייאשים ומחפשים משהו אחר.
רימר מציין סיבה נוספת – בחלק מן התחומים יש תקופות של ביקוש ושפל, למשל בתחום ההי טק. בתקופות הביקוש אנשים רבים מתחילים לעבוד בהיי-טק וחלק לא שורדים את תקופות השפל והמשבר ומחליטים לשנות את דרכם לכיוונים אחרים.
הכל נשאר במשפחה
ישראלי מוסיף על רימר ומספר כי הוא נתקל בכאלה שהלכו ללמוד מקצוע בגלל השפעת משפחה. “למשל, בתחום המשפטים, ישנם רבים שגילו שזה לא בדם שלהם ועברו לתחום אחר. אבל לימודי המשפטים מאפשרים לעסוק בתחומים רבים ולכן קל לבצע את המעבר”
לישראלי יש סיבה נוספת לעיסוק בתחום אחר מתחום הלימודים – “הזדמנות מיוחדת”. “ישנם כאלה שנטשו את מה שהם למדו בגלל הזדמנות תעסוקתית מפתיעה ומבטיחה שנקרתה בדרכם, או בגלל עסק משפחתי שמסיט אותם ממה שלמדו והם נסחפים איתו”.
מלכוד חוסר הניסיון
ישראלי, שבמסגרת עבודתו כמאמן, מסייע לאנשים למלא קורות חיים ולחפש עבודות חדשות, מסכים כי אחת הסיבות העיקריות לעיסוק במקצוע השונה מתחום הלימודים היא הקושי במציאת עבודה במקצוע שנלמד. “ישנם עיסוקים מסוימים בהם קשה למצוא עבודה”, הוא אומר. “לדוגמה, בתחום ההנדסה קשה להתקבל ונדרש, בדרך כלל, ניסיון. יש כאלה שמרימים ידיים. יש כאלה שמנסים ומנסים ובסוף מתייאשים ועוברים לעסוק בתחום אחר. גם בתחום האמנויות, למשל במשחק, קשה היום למצוא עבודה. ישנם גם מקצועות שהיו באופנה לתקופת מה ואנשים שלמדו אותם מתקשים למצוא בהם עבודה. כך לדוגמה, בתחום של ביוטכנולוגיה, שהיה מאד אופנתי לפני כמה שנים אין כיום הרבה עבודה”.
בכל זאת, לא מצטערים
למרות הכל, עומר לא מצטער שלמד תקשורת. לדבריו, הלימודים היו מעניינים והם עדיין עוזרים לו בחיים ובעבודה. “בתואר בתקשורת לומדים נושאים מגוונים, ביניהם מקצועות ניהול, מקצועות חברתיים ופסיכולוגיה”, הוא מפרט. “התואר שיפר לי את החשיבה ואת יכולת הניתוח של דברים ולימד אותי להתבטא טוב יותר. בנוסף, כיום, כשאני צופה בטלוויזיה, קורא עיתונים, נחשף לפרסומות, אני יודע כיצד הדברים נעשים ואני צורך תקשורת נבון יותר. כל זה עוזר גם בעבודתי בהיי-טק מבחינת יצירת קשרים חברתיים, הבנת דרך ניהול החברה וכדומה”.